29 January 2015

Ups and Downs - עליות וירידות

( עברית בהמשך )

"As for me, if I had fifty-three minutes to spend as I liked, I should walk at my leisure toward a spring of fresh water."

Magnetic Island, or Maggie as it is lovingly named by the locals, is a beautiful mountainous island full of relaxing bays, gorgeous walking tracks and amazing wildlife.

I arrived at Maggie via ferry on Tuesday morning and decided that instead of taking the bus around, like everyone else, I would walk anywhere I need on the island. All together those two days (especially the second day) were the most intense hikes I've done in Australia so far, walking around 25 kilometres over the course of both days.

The first place I walked to, on the advice of Henrik and Lukas, my German friends from the hostel in Townsville, was a little pathway next to Arcadia, where you can see heaps of rock wallabies and feed them with carrots lying on the ground. I stayed there, happily feeding them and chatting with them for at least half-an-hour, before regretfully moving on. From Arcadia I walked northwards along the road until the junction of Horseshoe Bay Road and Radical Bay Road, where the Forts Walk begins. After debating if to do the walk then, in the midst of the afternoon, I decided not to, thinking my best chance to see the koalas would be at dusk or dawn, and headed to the hostel.

Arriving at my YHA hostel in Bungalow Bay Koala Village, I was once again disappointed by the standard of YHA's in Australia. With over 30 humid degrees outside, the 8-bed dorm only had one aging ceiling fan and there were only two electric sockets for the whole room (which reception told me is twice as much as usual). So the best solution to cool off was to jump into the pool. There I met two lovely and friendly Aussie gals, Shona and Steph, and later on we went to dinner at the local sports bar and watched there the tennis (Kyrgios lost to Murray in the Australia Open quarter-final) and the soccer (the Socceroos beat UAE in the Asian Cup semi-final).

The next morning I woke up before the sun and walked the Forts Walk which is said to be the place with the highest chance of seeing members of Maggie's wild koala population. Despite boosting my chances more by hiking at dawn, as the koalas are nocturnal and are active mostly between dusk and dawn, I disappointingly did not see a single koala hair, though the fort structures were quite interesting. After returning to the YHA and checking-out I hiked a roundabout walking track named the Four Bays Walk which ends at the Forts Walk intersection, taking breaks along the way at some of those calm and relaxing bays. After refilling my water I hiked a beautiful track, full of ups and downs, back to Nelly Bay, getting there an hour ahead of my ferry back to Townsville.

This Greyhound bus, which is a bit older than the east coast ones I have taken until now and doesn't have wifi or charging points but does have the ever important air-con, is taking me to Mount Isa in the outback, where I will spend a few days, including shabbat, before continuing my travels.

"אני, אם היו לי חמישים ושלוש דקות פנויות כאלה, הייתי הולך בשלווה אל מעין של מים זכים."

האי המגנטי, או מגי כפי שהוא נקרא באהבה ע"י המקומיים, הוא אי הררי ויפה, מלא במפרצים רגועים, מסלולי הליכה יפהפיים וטבע מדהים.

הגעתי למגי במעבורת בשלישי בבוקר והחלטתי שבמקום להסתובב באוטובוס כמו כולם, אני יכול ללכת לכל מקום שאני צריך באי. שני הימים באי (במיוחד השני) היו ההליכות הכי רציניות שלי באוסטרליה עד היום, שבמהלכם הלכתי סביבות 25 קילומטר.

המקום הראשון שהלכתי אליו, בעצתם של הנריק ולוקאס, חבריי הגרמנים מהאכסניה בטאוונסביל, היה שביל קטן ליד ארקדיה, איפה שאפשר לראות הרבה וולאבי סלע ולהאכיל אותם בגזרים השרועים על הרצפה. נשארתי שם והאכלתי אותם ודיברתי איתם לפחות חצי שעה, לפני שבצער המשכתי הלאה. מארקדיה הלכתי צפונה בכביש עד הצומת של רחוב הורסשו ורדיקל ביי, שם מתחיל שביל המבצרים. אחרי התלבטות אם לעשות את השביל אז בשיא הצהריים, החלטתי שלא תוך מחשבה שהזמן עם הסיכוי הכי טוב לראות את הקואלות יהיה בשקיעה או בזריחה, והמשכתי אל האכסניה.

בהגעתי אל אכסניית האנ"א בבנגלו ביי, אני שוב התאכזבתי מרמת רשת אנ"א באוסטרליה. כאשר בחוץ מעל 30 מעלות ולחות גבוהה, חדר 8 המיטות היה מצויד רק במאוורר תקרה ישן והיו רק שתי נקודות חשמל לכל החדר (ובקבלה נאמר לי שזה פי שניים מהרגיל). אז הפתרון הטוב ביותר להתקרר היה לקפוץ לבריכה. שם פגשתי שתי בחורות אוסטרליות נחמדות וידידותיות, שונה וסטף, ומאוחר יותר הלכנו לארוחת ערב בבר המקומי וצפינו בטניס (קירגיוס הפסיד למארי ברבע גמר של אליפות אוסטרליה הפתוחה) ובכדורגל (נבחרת אוסטרליה ניצחה את האמירויות המאוחדות בחצי הגמר של גביע אסיה).

בבוקר שלמחרת התעוררתי לפני השמש והלכתי את שביל המבצרים, שאמור להיות המקום עם הסיכוי הגבוה ביותר לראות קואלות מהאוכלוסייה הטבעית של מגי. למרות שהגברתי את הסיכויים שלי בכך שהלכתי עם שחר, כפי שהקואלה היא חיה לילית הפעילה בעיקר בין שקיעה לזריחה, לצערי לא ראיתי ולו שערה של קואלה, למרות שמבני המבצרים היו מעניינים. אחרי שחזרתי לאכסנייה ולקחתי את חפציי הלכתי בדרך עקיפה בשם שביל ארבעת המפרצים שנגמר בצומת של שביל המבצרים, ובדרך לקחתי הפסקות בחלק מהמפרצים השקטים והרגועים של האי. אחרי שמילאתי מים הלכתי בשביל יפה, מלא עליות וירידות, חזרה אל מפרץ נלי, לשם הגעתי שעה לפני המעבורת שלי חזרה אל טאוונסביל.

אוטובוס הגרייהאונד הזה, שקצת מיושן יותר מאלה בחוף המזרחי ואין בו ווי-פיי או נקודות הטענה אבל כן יש בו את המזגן הכה חשוב, לוקח אותי אל מאונט אייזה ב"אווטבאק" (שדומה לערבה וכך גם גוגל תירגם את זה), איפה שאני אשאר כמה ימים, כולל שבת, לפני המשך מסעי.

26 January 2015

Army Town - עיירת צבא

( עברית בהמשך)

"From a mountain as high as this one, I shall be able to see the whole planet at one glance, and all the people."

Warm and humid with tropical rains, heaps of mossies, flies and marine stingers, yet still completely relaxed. That is Townsville.

I arrived in Townsville on Friday afternoon 2 hours later than scheduled after the bus was delayed by flooding. The rush of checking-in to the hostel, shopping for shabbat meals, and speaking with home had me bring in shabbat with my tongue hanging out. I then made up for it by sleeping most of shabbat, while the rest I ate, prayed and chatted with other travellers in the hostel.

After the overdose of sleep, I had the energy to wake up early on Sunday morning and hike up Castle Hill in time for the sunrise. I got to the peak drenched in my sweat and covered in mossies and their bites, but the sunrise I saw over Magnetic Island was definitely worth it. On the way down I also saw many locals doing their daily exercise up and down the hill, and many of them also with their dogs to my delight.

After dropping by the hostel for a cooling shower and some air-con chill time, I went off to explore Cotters Market. Well, it's completely different from my local Machane Yehuda market. Less stalls, less shouting and less intense. It was a very quiet market with every purchase I made accompanied with a nice chat with the salesperson. The bloke I bought mangoes from even added a couple extra after I had already paid him.

The next day was Australia Day, so decked in my green and gold and with my Aussie flag bandana on my wrist, I strolled along the Strand towards Jezzine Barracks. Along the whole way there were amazing views of Magnetic Island and many people, including those participating in the annual Fun Run and the Australian coloured families getting ready for their barbecues. At the Barracks I wandered through the car display (of course taking a photo to show dad) and then went to the flag raising ceremony. This year was the first time the official ceremony of Queensland was held out of Brisbane, so I was part of history. The ceremony was a lot of speeches peppered by salutes from the Royal Guard (whose drill sergeant would not have gotten far in the IDF). As the flags were raised (Australia, Queensland, Townsville, Aboriginal and Torres Strait Islanders) I proudly sang the national anthem together with the rest of the crowd. The ceremony ended with a 21-gun salute and a short but impressive flyover.

Today I'm heading across on the ferry to Magnetic Island, where I will hopefully have good hiking and encounter wildlife (not just the insect variety).

"מפיסגת הר גבוה כזה, אוכל במבט אחד לראות את כל הפלנטה, וכל האנשים אשר בה."

חם ולח עם גשמים טרופיים, הרבה יתושים, זבובים ומדוזות, ולמרות כל זה אווירה מאוד רגועה. זוהי טאוונסביל.

הגעתי לטאוונסביל בשישי בצהריים שעתיים מאוחר מהמתוכנן אחרי שהאוטובוס התעכב עקב שיטפונות. הבהלה להירשם לאכסניה, לקנות אוכל לארוחות שבת ולדבר עם המשפחה גרמה לי להכניס את השבת עם בלשון בחוץ. אבל אז כיפרתי על העניין בכך שישנתי רוב השבת, ובשאר הזמן אכלתי, התפללתי ודיברתי עפ מטיילים אחרים באכסניה.

אחרי עודף השינה, היו לי את הכוחות להתעורר מוקדם בראשון בבוקר ולעלות את "קסטל היל" בזמן לזריחה. הגעתי לפיסגה ספוג בזיעה ומכוסה ביתושים ובעקיצותיהן, אבל הזריחה שראית מעל האי המגנטי היה בהחלט שווה את זה. בדרך למטה ראיתי גם מקומיים רבים עושים את ההתעמלות היומית שלהם, ולשמחתי הרבה מהם יצאו גם עם כלביהם.

אחרי שעצרתי באכסניה למקלחת וזמן הרגעה במזגן, הלכתי לחקור את מחנה קוטרס. טוב, מחנה בן יהודה זה לא. פחות דוכנים, פחות צעקות ופחות אינטנסיבי. זה היה שוק מאוד שקט ועל קנייה שלי הייתה בליווי שיחה נחמדה עם המוכר/ת. הבחור שקניתי ממנו מנגו אפילו הוסיף כמה אחרי שכבר שילמתי לו.

היום שאחרי היה יום אוסטרליה, אז לבוש בירוק וזהב ועם בנדנת דגל אוסטרליה על היד, יצאתי לטייל לאורך החוף למחנה ג'זין. לאורך כל הדרך היה נוף מדהים של האי המגנטי והרבה אנשים, כולל אלו המשתתפים בריצה השנתית ומשפחות צבועות בצבעי אוסטרליה מתכוננים למנגל. במחנה עברתי בתצוגת המכוניות (וכמובן לקחתי תמונה להראות לאבא) ואז הלכתי אל טקס הרמת הדגל. השנה הייתה הפעם הראשונה שהטקס הרשמי של קווינסלנד נערך מחוץ לבריסבן, אז אני חלק מההיסטוריה. הטקס היה נאומים רבים עם הצדעות של המשמר המלכותי (שהרס"ר שלהם לא היה מגיע רחוק בצה"ל). בזמן שהדגלים הורמו (אוסטרליה, קווינסלנד, טאוונסביל, אבוריג'ני, וטורס סטרייט) שרתי בגאווה את ההמנון הלאומי יחד עם שאר הקהל. הטקס הסתיים עם מטח 21 יריות ומעוף מטוס קצר אך מרשים.

היום אני עובר במעבורת אל האי המגנטי, איפה שאני מקווה למצוא טרקים טובים ולפגוש טבע (ולא רק הסוג המעופף והעוקץ).

23 January 2015

Three, Two, Dive! - צוללים קדימה!

( עברית בהמשך )

"We got no troubles,
Life is the bubbles,
Under the sea!"

The Great Barrier Reef! Wow! So many colours and animals!

I arrived at Airlie Beach after a half decent sleep on the night bus from Agnes Water, and headed straight for the docks. After waiting for a bit and praying the weather will clear up, the ship departed toward Hamilton Island. On the ship I met and spoke with most of the crew, including Georgie, Rita, Danielle, Kiki, Taylor, Lauern and Glen (well he's not really a crew member, but as the helicopter rep he's cool enough to get a mention). From Hamilton Island we continued to Reefworld, located above Hardy Reef.

At Reefworld there was a variety of options to view the reef, with the highlight being a scuba dive (possible even without previous experience). My dive was scheduled an hour-and-a-half after we arrived, so I decided to start with the dry options. The first thing I did was take a 15 minute semi-submersible tour. I was a bit disappointed as it didn't actually submerge, but I got my first sightings of the Great Barrier Reef and its amazing marine life. After that I walked down to the viewing deck and watched many fish and a turtle swim around.

Then it was time for the dive! Nervous. Excited. Two seemingly opposite feelings which mostly come together. I wetsuited up and the crew hooked me up with the diving equipment, including weights belt and air cannister. After being fully accessorised, I went down to the training pool before the dive to get used to the breathing. It took me quite a bit of time, and I kept on focusing on the breathing, despite the crew saying it would start to come naturally. My personal theory is that I've spent a big portion of my life lately having to control my breathing during activities, mostly running and shooting, that I probably give it more thought than the average person. Once I was comfortable enough with the breathing, I started descending with Danielle as my dive instructor. Since I had got to know her, speaking with her on the way over, I was glad she was my instructor and trusted her. After a few minutes underwater I started developing a sharp pain in my right temple and since I didn't know what it was I signalled that something was wrong and we surfaced. After getting information that pain in the temple is not a usual problem from diving and the pain subsiding after I had removed the gear, I decided to try again because who knows when an opportunity like this would come about next? In the second dive, again with Danielle, the pain returned slightly, but not as sharply, and I completed the whole dive. Underwater the world was breathtaking! Swimming weightlessly by the multi-coloured coral, surrounded by heaps of fish of all shapes and colours, I wasn't sure I was still on planet Earth. My favourite sighting of fish today was when we saw a bluestreak cleaner wrasse working on a brightly coloured parrot fish. And at the end of the dive Danielle gave me a "mazel tov" for finishing.

My feelings at the end of the dive were still mixed. On one hand it was an eye opening, amazing and exhilarating experience, while on the other hand most of the dive I also had in mind my friend Niot, who passed away as a result of a diving accident. However, at the end of the day, I am glad that I took this rare opportunity to see the Great Barrier Reef close and personal and also that I didn't give in because of a few personal difficulties. I think that the me before the army would have probably given up at the first sign of difficulty, so it was a good opportunity also to appreciate my own growth as a person.

Now I continue onwards and northwards to my most northern point on the east coast: Townsville.

"אך במצולות יש רק מעלות כאן,
בתוך הים!"

שונית המחסום הגדולה! וואוו! כל כך הרבה צבעים ובעלי חיים!

הגעתי לאיירלי ביץ' אחרי לילה של חצי שינה באוטובוס מאגנס ווטר, והלכתי ישר למרינה. אחרי שחיכיתי קצת והתפללתי שהגשם יפסיק, הספינה יצאה אל האי המילטון. בספינה פגשתי ודיברתי עם רוב הצוות, כולל ג'ורג'י, ריטה, דניאל, קיקי, טיילור, לורו וגלן (טוב הוא לא באמת צוות, אבל כנציג המסוקים הוא מגניב מספיק). מהאי המילטון המשכנו ל"עולם השונית", מעל שונית הארדי.

ב"עולם השונית" היה מגוון אפשרויות לראות את השונית, כשהשיא היה צלילה (אפשרי אפילו בלי ניסיון קודם). הצלילה שלי תוזמנה לשעה וחצי אחרי שהגענו, אז הדבר הראשון שהחלטתי לנסות זה האפשרויות היבשים. הדבר הראשון שעשיתי היה לקחת סיור של רבע שעה בצוללת למחצה (אני לא סגור על השם בעברית.. זה בין צוללת לסירה קטנה). קצת התאכזבתי כי הוא לא באמת צלל, אבל ראיתי בפעם הראשונה את שונית המחסום הגדולה ואת החיים הימיים המדהימים בה. אחרי זה הלכתי אל עמדת התצפית וצפיתי בדגים וצב שוחים.

ואז הגיע הזמן לצלילה! קצת חושש. קצת מרגש. שני רגשות שכביכול הפכים ובאים הרבה פעמים ביחד. לבשתי חליפת צלילה והצוות שם עליי את ציוד הצלילה, כולל משקלים ומיכל אוויר. אחרי שאובזרתי לגמרי, ירדתי לבריכה לפני הצלילה כדי להתרגל לנשימה. לקח לי די הרבה זמן, והמשכתי להתמקד בנשימה, למרות שהצוות אמר שאחרי קצת זמן זה יבוא בטבעיות. דעתי האישית היא שבגלל שבזמן האחרון בחיים שלי בהרבה מהפעולות שלי הייתי צריך לשלוט בנשימה שלי, בעיקר ריצה וירי, ולכן אני כנראה מתרכז בזה יותר מהאדם הממוצע. כשהייתי בנח עם הנשימה, התחלתי לצלול עם דניאל כמדריכה שלי. כפי שיצא לי להכיר אותה בדרך כשדיברנו קצת בהלוך, שמחתי שהיא הייתה המדריכה שלי ובטחתי בה. אחרי כמה דקות מתחת למים התחלתי לפתח כאב חד ברקה הימנית וכפי שלא ידעתי מה זה סימנתי שמשהו לא כשורה ועלינו למעלה. אחרי שאמרו לי שכאב ברקה זה לא בעיה שמתפתחת מצלילה והכאב שכך ואחרי שהורידו ממני את הציוד, החלטתי לנסות שוב כי מי יודע מתי הזדמנות כזאת תגיע שוב? בצלילה השנייה, שוב עם דניאל, הכאב חזר קצת אבל לא באותה חדות, והשלמתי את הצלילה. מתחת למים העולם עוצר נשימה! כשאתה שוחה חסר משקל ליד האלמוגים הצבעוניים ודגים בכל מיני צורות וצבעים, אתה לא בטוח שאתה עדיין בכדור הארץ. התצפית האהובה עליי היום הייתה כשראינו נקאי מפוספס מנקה תוכינון צבעוני. ובסוף של הצלילה דניאל בירכה אותי ב"מזל טוב" על הסיום.

הרגשות שלי בסוף הצלילה היו עדיין מעורבים. מצד אחד זאת הייתה חוויה נפלאה ומדהימה, ומצד שני הרבה מהצלילה חשבתי גם על חברי נאות, שנפטר מתאונת צלילה. למרות הכל, בסופו של יום, אני שמח שניצלתי את ההזדמנות הנדירה הזאת לראות את שונית המחסום הגדולה מקרוב באופן אישי וגם שלא נכנעתי בגלל קצת קשיים. אני חושב שהאני לפני הצבא היה כנראה נכנע בקושי הראשון, אז זאת הייתה הזדמנות טובה גם להעריך את הצמיחה האישית שלי כאדם.

עכשיו אני ממשיך קדימה וצפונה אל הנקודה הכי צפונית שלי בחוף המזרחי: טאוונסויל.

21 January 2015

Castaway - הישרדות

( עברית בהמשך)

"The island is ours. Here, in some way, we are young forever."

For the past three days I've been "castaway" on an island. I first heard about this trip, "1770 Castaway Camp", through Nic, a travel agent I was chatting with in Byron Bay. To tell the truth, it wasn't quite what I had in mind thinking about castaways on an island, but I had a great time.

I met Bruce, the pilot and organizer, and my 5 fellow "castaways", Connor, Johann, Jonas, Fredrick and Jeppe, at the bus stop where the Greyhound dropped me the night before. After a briefing by Bruce, we had two hours to buy food and anything else we might need for the island. I was envisioning finally using my camping and cooking gear, but all I needed to take from that was my sleeping bag, and even that was only so as not to sleep in other peoples sweat.

After a great flight, with Bruce showing off with tricks such as rolling the plane and cutting the engine to freefall, we touched down at the beach. There we met out supervisors Brad, Jarrod and Rose as well as Brooke and Brad's dog, Beard. We arrived at the campsite to a kitchen fully stocked with cutlery, spices and cooking fires. The tents were massive and had mattresses inside, quite different to my usual set up of a two-man tent and a sleeping mat.

We started our time by chilling and getting to know each other. Later on Brad taught us how to fish and how to lay mud-crab traps. We all went down to the beach and some of the guys fished while Jeppe and I kicked a soccer ball around. During that time a storm hit, and we all ran to the tents. After a while it subsided and we went back to fishing and started cooking up our dinner of stew.

The next day we got up early and took motorboats to Pancake Creek. At Pancake we relaxed in the bay, lying on the beach, swimming, and snorkeling. Brad also connected a rope to the fast motorboat and we tried our hand at skurfing, that is being pulled by a motorboat while lying, kneeling or standing on a surfboard. We had such a good time that we went back a bit late as the tide was going out so at the end we had to get of the boats and walk in the shallows back to the camp.

As we got back to camp another storm hit and we sheltered in the tents again. I slept through the storm, but then the rest of the guys went to visit the caves at low tide and hike to the lighthouse and they didn't manage to wake me. That's what happens after 3 years in boarding school, 3.5 years in the army and 8 months working hiking security... noises don't wake you up unless they're trying to get your weapon.

The final day we got up late after spending a long time the previous night talking and playing card games, and had to face the dreaded cleanup. After the camp was squeaky clean we headed down to the beach and Woody, the second pilot, flew us back to the mainland, seeing a herd of kangaroos at the airfield as we landed.

Onwards and Northwards! Next stop: Airlie Beach.

"האי שלנו. פה, באופן מסוים, אנחנו צעירים לנצח."

בשלושת הימים האחרונים הייתי ב"הישרדות" על אי. שמעתי לראשונה על הטיול הזה דרך ניק, סוכן נסיעות שדיברתי איתו בביירון ביי. להגיד את האמת, זה לא בדיוק מה שדמיינתי שחשבתי על אי בודד, אבל היה ממש כיף.

פגשתי את ברוס, הטייס ומארגן, ואת חמשת חבריי לאי, קונור, ג'והאן, ג'ונאס, פרדריק ויפבה, בתחנת אוטובוס שירדתי מהגרייהאונד בלילה לפני. אחרי תדריך היה לנו שעתיים לקנות אוכל ומה שצריך בשביל האי. כבר דמיינתי שאני אשתמש בציוד בישול-שטח שלי, אבל כל מה שהייתי צריך לקחת היה שק שינה, וגם זה היה רק כדי לישון בזיעה של אנשים אחרים.

אחרי טיסה נהדרת, שברטס השוויץ עם תרגילים כמו היפוך המטוס ועצירת המנוע לצניחה חופשית, נחתנו על החוף. שם פגשנו את המפקחים שלנו בראד, ג'ארד ורוז, וגם ברוק והכלבה של בראד, בירד. נכנסנו למחנה למצוא מטבח מלא בכלים, תבלינים וכיריים לבישול. האוהלים היו עצומים והיי בהם מזרנים בפנים, די שינה מהנוהל הרגיל שלי של אוהל ל-2 אנשים ומזרן שטח.

בהתחלה רק ישבנו במחנה והכרנו אחד את השני, ומאוחר יותר בראד לימד אותנו איך לדוג ואיך לשים מלכודות לסרטנים. כולנו ירדנו לחוף וחלק מהחבר'ה דגו בזמן שאני ויפבה התמסרנו בכדורגל. אז התחילה סערה וכולנו רצנו לאוהלים. אחרי קצת זמן הסערה שככה וחזרנו לדוג והתחלנו לבשל את ארוחת הערב.

ביום שלמחרת קמנו מוקדם ולקחנו סירות מנוע לנקיק פנקייק. בפנקייק שכבנו על החוף, השתזפנו, שחינו ועשינו שנורקלינג. בראד גם חיבר חבל לסירת המנוע המהירה, וניסינו להישאר עומדים על הגלשן מאחורי הסירה. כל כל נהנו שחזרנו קצת מאוחר כשהשפל התחיל ובסוף הדרך היינו צריכים לרדת מהספינות וללכת ברגל דרך הרדודים חזרה למחנה.

כשחזרני למחנה עוד סערה פגעה במחנה ולקחנו מחסה שוב באוהלים. ישנתי דרך הסערה, ואחריה שאר החבר'ה הלכו להסתובב במערות בשפל ולטייל למגדלור אבל הם לא הצליחו להעיר אותי. זה מה שקורה אחרי 3 שנים בפנימייה, 3.5 שנים בצבא ו-8 חודשים באבטחת טיולים... רעשים לא מעירים אותך אלא אם כן מנסים לקחת לך את הנשק.

ביום האחרון קמנו מאוחר אחרי שנשארנו ערים עד מאוחר בדיבורים ומשחקי קלפים, והיינו צריכים להתמודד עם לנקות את המחנה. השארנו מחנה נקי ומצוחצח וירדנו לחוף, שם פגשנו את וודי, הטייס השני, שהטיס אותנו חזרה ליבשת וכשנחתנו בשדה תעופה ראינו עדר של קנגרו.

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: איירלי ביץ'.

18 January 2015

Diversity and Individuality - שונות וייחוד

( עברית בהמשך)

"Can you paint with all the colours of the wind?"

So here I am on the bus again, finding it sad to leave. Over my 5 days in Rainbow Beach I met heaps of people of different nationalities and backgrounds. Yet despite our differences we clicked.

My time at Rainbow Beach began by re-meeting Toby (who I met first in Canberra) at the reception of my hostel. We happily exchanged greetings and decided to walk to Carlo Sandblow to see the sunset. We were accompanied by two lovely German girls: Nicole and Julian. The massive area of sand and the breathtaking views were amazing as were the colours of the clouds opposite the sunset. However the sun itself was blocked out by the clouds.

The next day I went out to my tour of Fraser Island, which was amazing, as I have previously expanded upon. When I returned to the hostel, Toby and I decided to walk up to the Sandblow again, hoping to see a proper sunset. We were rewarded there by a most beautiful sunset, painting the sky over Rainbow Beach as a fire in the forest.

On Friday, after thinking Toby had gone to his tour of Fraser Island, I was surprised to see him back at the hostel as his travel agent had screwed up the dates of his tour. The day was more chilled, going down to the beach with Toby to surf. The waves were pretty weak, so after an hour of little success we exchanged the surfboards for bodyboards and just rode the swell, now and then catching a wave. Friday evening I sat down for the meal with Toby, making kiddush over the grape juice I had brought from Surfers Paradise. Since Toby had unexpectedly returned to the hostel, he didn't have enough food with him, so I most happily shared of my food with him, and the meal ended with both of us feeling stuffed with food, as any good shabbat meal should end.

Shabbat itself was a very chill day, waking up late and praying and eating by myself. In the afternoon some guys returned from their Fraser Island tour, including Nicole, and then I also met the English-sounding French Delphine, German Kaiser and his English mate Tobias, Belgian couple Ken and L'n, German Andrej and French Majorie, and English James and Mike. We sat around just talking and after havdalah, thanks to the ABC's two-hour broadcast delay, I got to watch the Socceroos play South Korea, even though we unfortunately lost.

The next day we all went our own ways, and as with every good end it was a bit sad, but also the beginning of something new.

Onwards and Northwards! Next stop: Agnes Water.

"האם צבעת בצבעים של הרוחות?"

אז הנה אני שוב על האוטובוס, עצוב שאני עוזב. במהלך חמשת בימים האחרונים בריינבו ביץ' פגשתי הרבה אנשים ממדינות ורקעים שונים. אך למרות ההבדלים התחברנו.

בהתחלה, כשרק הגעתי לריינבו ביץ', נפגשתי שוב עם טובי (שפגשתי בקנברה) בקבלה של האכסניה. נפגשנו בשמחה והחלטנו לטייל להר החול קרלו לראות את השקיעה. איתנו באו שני גרמניות נפלאות: ניקול וג'וליאן. המרחבים העצומים של חול ונוף עוצר הנשימה היו מדהימים כמו שהיו צבעי העננים מול השקיעה. לצערנו אבל השמש עצמה הייתה חסומה ע"י עננים.

 ביום שלמחרת יצאתי לסיור שלי באי פרייזר, שהיה מדהים, כמו שפרטתי בפוסט הקודם. כשחזרתי לאכסניה, טובי ואני החלטנו ללכת להר החול שוב, מקווים לראות שקיעה טובה. זכינו בשקיעה יפהפייה, שצבעה את השמיים מעל ריינבו ביץ' כשלהבת ביער.

ביום שישי, אחרי שחשבתי שטובי יצא לסיור שלו של פרייזר, הופתעתי לראות אותו חזרה באכסניה אחרי שסוכן הנסיעות שלו התבלבל בתאריכי הסיור. היום היה יותר רגוע, כששנינו ירדנו לחוף לגלוש. הגלים היו די חלשים, אז אחרי שעה של הצלחה מועטה החלפנו את הגלשנים וסתם רכבנו על הגלים. בשישי בערב ישבתי לארוחה עם טובי, וקידשתי על מיץ הענבים שהבאתי מסרפרז פרדייס. כפי שטובי חזר בהפתעה לאכסניה, לא היה לו מספיק אוכל, אז בשמחה רבה חלקתי איתו באוכל שלי, וארוחה נגמרה כששתינו מלאים, כמו שארוחת שבת טובה צריכה להיגמר.

שבת עצמה הייתה מאוד רגועה, כשהתעוררתי מאוחר והתפללתי ואכלתי לבד. בצהריים חבורת אנשים חזרו מהסיור שלהם בפרייזר, כולל ניקול, ואז גם פגשתי את דלפין הצרפתייה שנשמעת אנגלייה, את קייזר הגרמני וחברו האנגלי טוביאס, הזוג הבלגי קן ולן, אנדרה הגרמני ומג'ורי הצרפתייה, וג'יימס ומייק האנגליים. ישבנו ודיברנו ואחרי הבדלה, תודות לרשת איי.בי.סי ששידרו בעיכוב של שעתיים, זכיתי לראות את נבחרת אוסטרליה בכדורגל משחקת מול דרום קוריאה, למרות שלצערי הרב הפסדנו.

ביום שאחרי הלכנו לדרכיני הנפרדות, וכמו כל סוף היה קצת עצוב, אבל גם ההתחלה של משהו חדש.

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: אגנס ווטר.

16 January 2015

Piece of Paradise - חתיכת גן עדן

( עברית בהמשך)

"Man can now fly in the air like a bird, swim under the ocean like a fish, he can burrow into the ground like a mole. Now if only he could walk the earth like a man, this would be paradise."

Today I visited a unique place in the world. The largest sand island in the world, 98% sand 2% rock. A world heritage listed site. Home of the last pure dingo population in Australia. Home to 7 out of the top 20 most deadliest snakes in the world. Fraser Island, or as the aboriginals called it - K'gari, meaning "paradise".

The tour started nice and early, hopping on the bus at 7:45. Already at the bus stop I met two lovely Finnish girls going on the tour with me, Anna and Marian. Getting on the 4WD bus we met our great tour guide, Cameron. This bloke really knows his stuff, the statistics, the tides, the history, the aboriginal culture, the fauna and flora, everything there is to know about the island.

Our first stop of the day was at the Maheno Shipwreck. The SS Maheno was a New Zealand ocean liner which on the way to being sold to a dealer from Osaka, was split from the boat towing it by a freak cyclone. It was eventually found beached on Fraser Island, but all attempts to refloat it failed. 80 years later the hulk of metal is still lying there, waiting for tourists to take pictures of it.

Next stop was The Pinnacles, beautiful peaks of coloured sands. Following that we stopped at Eli Creek, the largest freshwater creek on Fraser Island. Floating down with the current, I was strongly reminded of the Majrasa stream in the Golan.

After lunch we went for a swim in Lake McKenzie. A purely freshwater perched lake, the sand surrounding it is pure silica. The swim in it is supposed to be very healthy for your skin and they say you can come out looking 5 years younger. Luckily it didn't do that to me.

Finally we stopped at Central Station, walking a bit through the only rainforest in the world growing in sand and learning the history if the loggers' company with the island. On the way back to the barge we were blessed to pass a 3 month old dingo, who was very photogenic and came around all sides of the bus and waited for a while to make sure everyone got their snap.

I arrived back on the mainland with a taste for more and hoping to return to Fraser Island on another trip.

"האדם יכול כיום לעוף באוויר כמו ציפור, לשחות בים כמו דג, הוא יכול לחפור באדמה כמו חפרפרת. עכשיו אם רק יוכל ללכת על האדמה כמו אדם, זה יהיה גן עדן."

היום ביקרתי במקום ייחודי בעולם. אי החול הגדול ביותר בעולם, 98% חול 2% סלע. אתר מורשת עולמי. ביתם של אוכלוסיית הדינגו הטהורה האחרונה באוסטרליה. אזורם של 7 מתוך 20 הנחשים הארסיים בעולם. האי פרייזר, או כמו שהילידים קוראים לו - ק'גארי, כלומר "גן עדן".

הסיור התחיל מוקדם כשעלינו לאוטובוס ב-7:45. כבר בתחנה פגשתי שני בחורות פיניות נהדרות שיצאו גם הן לסיור, אנה ומריאן. בעלייתנו לאוטובוס שטח פגשנו את מדריכנו האדיר, קמרון. הבחור הזה ממש מכיר את החומר שלו, את הסטטיסטיקות, את הגאות ושפל, את ההיסטוריה, את תרבות הילידים, את הטבע, כל מה שיש לדעת על האי.

העצירה הראשונה שלנו היה בספינה הטרופה "מהנו". ה"מהנו" הייתה ספינה ניו זילנדית שהייתה בדרך להימכר לעסקן מאוסאקה. בדרך היא נפרדה מהספינה שסחבה אותה בגלל ציקלון חריג. לבסוף מצאו אותה על החוף של פרייזר, אבל כל המאמצים לשקם אותה לא צלחו. 80 שנה לאחר מכן, גוש המתכת הזה עדיין שוכב שם, מחכה שתיירים יצלמו אותו.

התחנה הבאה הייתה הצריחים, הרים מהממים של חול צבעוני. לאחר מכן עצרנו בערוץ איליי, ערוץ המים המתוקים הגדול באי. כשצפתי במורד הערוץ עם הזרם, נזכרתי בנחל המג'רסה שבגולן.

אחרי ארוחת צהריים הלכנו לשחות באגם מקנזי. אגם מים מתוקים טהורים, החול מסביב הוא סיליקה טהור. השחייה אמורה להיות בריאה לעור ואומרים שאפשר לצאת צעירים ב-5 שנים. למזלי עליי זה לא עבד ככה.

לבסוף עצרנו בתחנה המרכזית, הלכנו קצת ביער השם היחיד בעולם שגדל בחול ולמדנו על היסטוריית חברת כורתי העצים עם האי. בדרך חזרה למעבורת זכינו לעבור ליד דינגו בן 3 חודשים, שהיה מאוד פוטוגני ובא לכל צדדי האוטובוס וחיכה כדי שכולם יספיקו לצלם אותו.

הגעתי חזרה ליבשת עם טעם לעוד וכולי תקווה שאני אחזור לפרייזר בעוד טיול.

14 January 2015

River City - עיר נהר

(עברית בהמשך)

"These days as we travel along it, or play on or beside it the river shapes our views of Brisbane as a River City."

Humid and rainy... seems I'm getting into the tropical area.

I arrived in Brisbane at around 11 in the morning and my room at the hostel wasn't ready yet, but they offered me a luggage storage which I took advantage of and went to explore the city based on a river. Walking through most of the city centre, it was good for a backpacker as myself to find free wi-fi hotspots every few metres, especially as my hostel wanted to charge for it. I visited the beautiful Botanical Gardens, placed in the bend of the river.

When I checked in I understood the difference between Brisbane in comparison to the little places I've stayed at until now. My roomates were mostly Germans looking for work in Australia. It could just be the vibe of this specific hostel, but I think a city attracts more tourists looking for work. Since in the major cities up until now I was hosted by family and friends, this is the first time I felt this.

At night I got on the CityHopper, a free service ferry, which runs along the river. The view of Brisbane at night, with the skyscrapers and Brisbane Wheel lit up, was astounding.

The next day I headed out to Mount Coot-tha, a half-hour expensive bus ride away. From the summit there is a view of all of Brisbane, but unfortunately the visibility wasn't at its best. After enjoying the lookout, I decided I would walk the 7 kilometres back to the city centre, starting with a bushwalk down the mountain. As I was starting the walk, a light rain started as well, but that did not deter me. It was even refreshing! From the main track I took a 1500 metre detour through the Aboriginal Art trail, and when I had descended from the mountain I walked along the river till the city.

In the evening I headed to the Riverside Pig 'n' Whistle pub to watch the Socceroos match against Oman in the Asian Cup. At the pub I saw a bloke about my age wearing the right jersey, and so I met Anthony and his mates. Amongst beer and mateship we had a great time cheering 4 beautiful goals in a game which has us top the group and qualify for the quarter-finals with a game in hand.

Onwards and Northwards! Next stop: Rainbow Beach.

"בימים אלו כשאנחנו מטיילים לאורכה או משחקים לצידה, הנהר מעצב את השקפתנו על בריסבן כעיר נהר."

לח וגשום... נראה שהגעתי לאיזור הטרופי.

הגעתי לבריסבן בסביבות 11 בבוקר והחדר שלי באכסניה עוד לא היה מוכן, אבל הציעו לי מקום להשאיר את התיק שניצלתי והלכתי להסתובב בעיר המוקמת על נהר. בהליכתי ברוב מרכז העיר, היה טוב למטייל שכמוני לראות נקודות ווי-פיי בחינם כל כמה מטרים, במיוחד כפי שבאכסניה שלי רצו תשלום על זה. ביקרתי בגנים הבוטאניים היפים, ממוקמים בסיבוב הנהר.

כשנכנסתי לחדר הבנתי את ההבדל בין בריסבן בהשוואה למקומות הקטנים שהייתי בהם עד עכשיו. חבריי לחדר היו ברובם גרמנים המחפשים עבודה באוסטרליה. יכול להיוצ שזו רק האווירה של האכסניה הספציפית הזאת, אבל אני מניח שעיר מושכת יותר תיירים המחפשים עבודה. כפי שבערים המרכזיות עד עכשיו התארחתי אצל משפחה וחברים, זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את זה.

בלילה עליתי על ה"סיטי הופר", שירות מעבורות חינם שנוסע לאורך הנהר. המחזה של בריסבן בלילה, עם גורדי השחקים וגלגל בריסבן מוארים, היה מדהים.

ביום שאחרי יצאתי אל הר קו-טה, חצי שעה יקרה באוטובוס ממרכז העיר. מהפסגה יש תצפית על כל בריסבן, אבל לצערי הראות לא הייתה במיטבה. אחרי התצפית החלטתי ללכת את ה-7 קילומטרים חזרה למרכז העיר, והתחלתי בטרק במורד ההר. כשהתחלתי את ההליכה, התחיל גם גשם קליל, אבל זה לא עצר אותי. להפך, זה אפילו היה מרענן! מהשביל הראשי לקחתי מעקף של 1500 מטרים בשביל האומנות האבוריג'ני, וכשירדתי מההר הלכתי ליד הנהר עד העיר.

בערב הלכתי לפאב "פיג אן וויסל" (חזיר ושריקה) לראות את משחקה של נבחרת אוסטרליה בכדורגל מול אומאן בגביע אסיה. בפאב ראיתי בחור בסביבות גילי לבוש בצבעים הנכונים, וכך פגשתי את אנתוני וחבריו. בין בירה וחברים נהנו מאוד ועודדנו 4 שערים יפים במשחק שהביא אותנו לראש הבית והעפלנו לרבע גמר עם משחק ביד.

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: ריינבו ביץ' (חוף הקשת).

12 January 2015

Surf's Up! - יש גלים!

( עברית בהמשך )

"You can't stop the waves, but you can learn to surf."

I had an amazing time in Surfers Paradise. The weather (mostly), the people, the surf... All were wonderful.

I arrived at 10 in the morning and was told check-in will only be in 4 hours, but unlike in Canberra where I was threatened to be charged another night if I'd get caught sleeping in the lounge, at Backpackers in Paradise they allocated a place to store my bag and let me use the facilities, such as the kitchen and the pool.

I decided to just walkabout around town, touch base with family and friends and shop for shabbat. While wandering I came across a park dedicated in memory to John Fraser, a second lieutenant who jumped on a mine in order to save the lives of his soldiers. It reminded me very much of the story of Major Roey Klein, an officer of the Golani Brigade in the IDF.

After checking-in I went to try out the pool and there I met my roomates: Chris, Scott and Ben, three Sydneysiders up at Surfers for the weekend. We had a good talk and they were very accepting of my religion and the fact that I wouldn't be doing much on shabbat.

Shabbat itself was a wonderful experience. I went to services at the Gold Coast Hebrew Congregation, a small community servicing the area. After the prayers I was invited for both dinner and lunch at Rabbi Nir's house. I had never been at a meal with so many people and so much delicious food. (Insert obligatory and true comment that my mum's food is still the best in the world). Among the diners, there was the rabbi's family, local members of the community, Aussies on holidays and a couple on honeymoon from Brazil. It was really wonderful and with all the people, food, children and friendly family atmosphere, I felt at home.

The next day it was lightly raining in the morning and I went for my surfing lesson. On the way, one of the blokes I asked for directions from ended his instructions by telling me he's a Collingwood supporter too. The sea was quite choppy and powerful, but that just gave good waves to surf. In the 2-hour lesson they covered a lot, including things not directly related to how to surf, such as dealing with rip currents and bluebottle jellyfish. I can't wait to get on the surfboard again!

Later on in the day, after the lesson, the rain continued, so we all just chillaxed next to and in the pool. During my time in Surfers I got a lot of questions from non-Jews about my kippah. "What's the funny hat on your head?" "Did you hurt your head?" and "Do you have a bald spot you're hiding?" were some of the questions. As I've mentioned before it is quite a difference being away from Israel, where everyone has in the very least a basic understanding of Judaism. This is very much a burst bubble for me.

In the evening the rain really started chucking it down for about an hour straight before it continued raining lightly. The sky's still grey and cloudy, but I hope it'll clear up soon. (EDIT: As I'm writing and approach Brisbane the sky is clearing). I definitely would like to return to Surfers and to stay another shabbat with the Jewish community here. This was probably also my last shabbat with a Jewish community until I'm back in Melbourne, since my next weekends will be in Rainbow Beach, Airlie Beach, Mount Isa and Alice Springs and I don't think they have Jewish communities there. If you do know of anything, I'd love you to tell me about it.

Continuing Northwards... Next stop: Brisbane.

"אתה לא יכול לעצור את הגלים, אבל אתה יכול ללמוד לגלוש. "

הייתה לי שהות מדהימה בסרפרז פרדייס. מזג האוויר (ברובו), האנשים, הגלישה... כולם היו מדהימים.

הגעתי ב-10 בבוקר ונאמר לי שאפשר להיכנס לחדר רק בעוד 4 שעות, אבל שלא כמו קנברה כשאיימו לחייב אותי בעוד לילה אם יתפסו אותי ישן בלובי, באכסניה הזאת נתנו לי מקום להשאיר את התיק ואפשרו לי להשתמש בשירותים שלהם, כמו המטבח והבריכה.

החלטתי להסתובב בעיר, לדבר עם משפחה וחברים ולעשות קניות לשבת. בזמן שהסתובבתי עברתי בפארק לזכרו של ג'ון פרייזר, קצין שקפץ על מוקש כדי להציל את חיי חייליו. זה הזכיר לי מאוד את סיפורו של רס"ן רועי קליין ז"ל, קצין מחטיבת גולני של צה"ל.

אחרי שנכנסתי לחדר הלכתי לבדוק את מצב הבריכה ושם פגשתי את חבריי לחדר: כריס, סקוט ובן, שלושה אוסטרלים מסידני שבאו לסרפרז לסופ"ש. הייתה לנו שיחה זורמת והם מאוד קיבלו את הדת שלי ואת העובדה שאני לא אעשה הרבה בשבת.

שבת עצמה הייתה חוויה נפלאה. הלכתי לתפילות בקהילה העברית של הגולד קואסט, קהילה קטנה שמשרתת את האזור. אחרי התפילות הוזמנתי לארוחות ערב וצהריים לביתו של הרב ניר. אף פעם לא הייתי בארוחה עם כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה אוכל טעים. (הכנסת אמירה מנדטורית ונכונה שהאוכל של אמא עדיין הכי טעים בעולם). בין הסועדים היו משפחתו של הרב, מקומיים מהקהילה, אוסטרלים בחופשה, וזוג מברזיל בירח דבש שלהם. זה היה ממש נפלא ובין כל האנשים, אוכל, ילדים ואווירת משפחה, הרגשתי בבית.

ביום שאחרי ירד גשם קל בבוקר והלכתי לשיעור גלישה. בדרך אחד מהאנשים ששאלתי אותו איך להגיע סיים את תשובתו כשהוא אומר לי שהוא גם אוהד של קולינגווד. הים היה די גועש ועוצמתי, אבל זה נתן גלים טובים לגלישה. ב-2 שעות של שיעור הם עברו על הרבה דברים, כולל דברים שלא קשורים ישירות לגלישה, כמו התמודדות עם זרם סחף ומדוזות שלפוחן. אני ממש רוצה כבר לעלות על גלשן שוב!

בהמשך היום, אחרי השיעור, הגשם המשיך, אז סתם התפננו ליד ובתוך הבריכה. בזמן שלי בסרפרז קיבלתי הרבה שאלות מהגויים לגבי הכיפה שלי. "מה זה הכובע המצחיק הזה?" "נפצעת בראש?" ו"אתה מסתיר התקרחות?" היו חלק מהשאלות שנשאלתי. כמו שציינתי כבר בפוסטים קודמים, זה הבדל גדול לא להיות בארץ, כשכולם יש לפחות ידע בסיסי על יהדות. זה במידה רבה היה ניפוץ בועה בשבילי.

בערב הגשם התחיל לרדת חזק מאוד לשעה רצופה ואז המשיך בטפטוף קל. השמיים עדיים אפורים ומעוננים, אבל אני מקווה שזה ישתפר בקרוב. (עריכה: בזמן שאני כותב ומתקרב לבריסבן העננים מתפזרים). אני בהחלט רוצה לחזור בעתיד לסרפרז ולהישאר עוד שבת עם הקהילה היהודית פה. זו גם כנראה הייתה השבת האחרונה שלי עם קהילה יהודית עד שאני אחזור למלבורן, כפי שהסופ"שים הבאים שלי יהיו בריינבו ביץ', איירלי ביץ', מאונט אייזה ואליס ספרינגס ואני לא חושב שיש שם קהילות יהודיות. אם אתם מכירים משהו אני אשמח לשמוע.

וממשיך צפונה... תחנה הבאה: בריסבן.

09 January 2015

Beach Life - החיים בחוף

( עברית בהמשך )
"How thin and insecure is that little beach of white sand we call consciousness."

Beach and ocean. That's about the only thing to do in Byron Bay. And the lighthouse. And people who love getting drunk and/or high every night. That's why I chose to stay only one day there. It's all I felt that I need. Also I want to mingle with the locals and this place is one hot tourist attraction. And while I like my beer every now and then, I didn't fly all the way to Australia just to do that... I could have stayed at home and gotten drunk.

I actually had a not bad day considering that though. I woke up late, despite wanting to go to the lighthouse for sunrise, after arriving wiped from the bus rides. So I went down to the beach for a few hours and then while wandering around town, debating if to go to the lighthouse for sunset or next day's sunrise, I was greeted by a bloke from one of the travel centres. We spoke about my travelling plans and we ended up booking what I had planned. I stayed there much more than I thought I would, so my dilemma was decided for me.

The next morning I awoke before the sun and walked the 40 minutes to the lighthouse. There were more people than I expected there and we all enjoyed Australia's first rays of light together.

Onwards and Northwards! Next stop: Surfers Paradise.

"כמה דק הוא אותו חוף קטן של חול לבן שאנו מכנים תודעה."

חוף וים. זה בערך הדבר היחיד שיש לעשות בביירון ביי. והמגדלור. ואנשים שאוהבים להשתכר ו/או להתמסטל כל לילה. לכן בחרתי להישאר שם רק יום אחד. זה כל מה שהרגשתי שצריך. גם אני רוצה לפגוש אוכלוסייה מקומית והמקום הזה הוא מגנט לתיירים. ואמנם אני אוהב פעם ב לשבת עם חברים על בירה, לא טסתי עד אוסטרליה בשביל זה... הייתי יכול להישאר בבית ולהשתכר.

האמת היה לי יום לא רע בכל מקרה. התעוררתי מאוחר, למרות שרציתי ללכת למגדלור בזריחה, אחרי שהגעתי שפוך מהנסיעות. אז ירדתי לחוף לכמה שעות ואז בזמן שהסתובבתי בעיר, מתלבט אם ללכת למגדלור לשקיעה או לזריחה של היום אחרי, התחיל לדבר איתי בחור מאחד ממרכזי הארגון טיולים. דיברנו על התכנונים שלי ובסוף הזמנו דברים שרציתי. נשארתי שם הרבה יותר מזמן משחשבתי שאני אשאר, אז הדילמה נפתרה בשבילי.

למחרת בבוקר קמתי לפני השמש והלכתי 40 דקות אל המגדלור. היו שם יותר אנשים מאשר ציפיתי שיהיו וביחד נהנו מקרני האור הראשונות שהגיעו לאוסטרליה.

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: סרפרס פרדייס.

07 January 2015

Dog Free - חופשי ככלב

( עברית בהמשך )
"Life is full of banana skins. You slip, you carry on."

My day at Coffs Harbour started terribly with the realization that I left my hiking boots on the bus arriving at my sleep-addled mind 5 minutes after the bus had left the station. But from such a bad start my day could only go up, right?

I made my way to Coffs Beach but alas arrived just after the peak of sunrise. I spent a couple of hours sitting by the beach and watching Coffs Harbour's locals coming down, most with their four-legged canine friends, to do some water sports or just hang out letting the dogs run. I found out later that it is a leash-free beach.

From the beach I made my way to the Big Banana, which had a few tourists, but apart from getting a picture of/with the statue there isn't much to do there unless you really like the taste of bananas, and then you might want to sit down at the restaurant. After an inquiry at the information centre I decided to walk back to the beach and then follow the creek to the Botanic Gardens.

When I got to the creek, a combination of the pleasure of seeing unleashed dogs being allowed to run free and the heat of the day made me decide to put down my bag, remove my sandals and dip my feet in the creek. As soon as I did I met a phenomenal dog named Barney who amazingly dives underwater to fetch rocks. Following Barney's antics I also spoke and bonded with his owners, Coffs Harbour locals Gordon and Kerrie.

After Barney fetched many rocks from varying depths, Gordon and Kerrie offered to give me a lift to a lookout overlooking all of Coffs Harbour. On the way to the lookout they also showed me their lovely and gigantic house. The view from the lookout was amazing, showing all of Coffs Harbour in its beauty. Following the lookout the lovely couple invited me for lunch at the local RSL club, which was delicious. Exchanging details and saying goodbyes I wandered around the town until the bus time arrived (the bus itself took a bit more time to show up).

Onwards and Northwards! Next stop: Byron Bay.

"החיים מלאים בקליפות בננה. אתה מחליק, אתה ממשיך הלאה."

היום שלי בקופס הארבור התחיל באופן נוראי כשהבנה שהשארתי את נעלי ההרים שלי באוטובוס הכתה במוחי הישנוני 5 דקות אחרי שהאוטובוס יצא מהתחנה. אבל מהתחלה כזאת רעה אפשר רק לעלות, נכון?

 עשיתי את דרכי אל חוף קופס אבל לדאבוני הגעתי בדיוק אחרי שיא הזריחה. לכמה שעות ישבתי לחד החוף וצפיתי במקומיים יורדים לים, רובם עם חברים על ארבע, כדי לעסוק בספורט ימי או סתם להיות בחוף כשהכלבים רצים חופשי. גיליתי מאוחר יותר שזה חוף המיועד לכך שהכלבים יסתובבו חסרי רצועה.

מהחוף המשכתי אל הבננה הגדולה, שהיו בה כמה תיירים, אבל חוץ מצלם או להצטלם עם הפסל אין יותר מדי מה לעשות אלא אם אתם אוהבים את טעם הבננה, ואז אולי תרצו לשבת במסעדה. אחרי בירור במרכז המבקרים החלטתי ללכת חזרה לחוף ואז לצעוד בעקבות הנקיק אל הגנים הבוטאניים.

כשהגעתי לנקיק, שילוב של ההנאה מלראות כלבים רצים חופשי וחוף היום גרם לי להוריד את התיק ואת הסנדלים ולטבול רגליי בנקיק. ברגע שעשיתי זאת פגשתי כלב פנומנאלי בשם בארני שבאופן מדהים צולל מתחת למים כדי להשיב אבנים. בעקבות מעשיו של בארני גם פיתחתי שיחה עם בעליו, מקומיים מקופס הארבור גורדן וקרי.

אחרי שבארני החזיר אבנים ממעמקים משתנים, גורדון וקרי הציעו להביא לי טרמל לתצפית הצופה על כל קופס הארבור. בדרך לתצפית הם גם הראו לי את ביתם המקסים והעצום. הנןף מנקודת התצפית היה מדהים, והראה את כל קופס הארבור היפה. לאחר התצפית הזוג המקסים הזמינו אותי לארוחת צהריים במועדון RSL המקומי, שהיה טעים מאוד. כשהחלפנו פרטים ונפרדנו הסתובבתי בעיר עד הזמן של האוטובוס (האוטובוס עצמו לא הגיע בזמן).

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: ביירון ביי.

06 January 2015

Power of the People - כוחם של אנשים

( עברית בהמשך)

"How high will the sycamore grow? 
If you cut it down, then you'll never know."

I visited an animal reserve today named Blackbutt Reserve in Newcastle. The most amazing thing about it? Not the variety of animals. Not the kindness of the staff. Not the fact that is surrounded by roads. Not the many walking trails which interweave with two other reserves in the vicinity. The most amazing thing is that it is free. Why is it free? Because the citizens of Newcastle wanted it to remain free and when faced with the choice between paid entry to the reserve and between paid parking they picked paid parking.

I vastly enjoyed the array of animals. From the earthbound wombats and wallabies through the tree climbing koalas and monitors up to the free-flying assortment of birds. Near the end of my circuit of the Reserve I had a good chat with keeper Doyle, exchanging stories about travelling and about animals. I even got to go with him behind-the-scenes and meet 'n' pet a koala. So so so silky and soft!

Afterwards I set off along the trails circling through the reserves by foresty ways surrounded by tall trees.

Later I wandered around Newcastle beach and the Shortland Esplanade, stopping at Fort Scratchley which was unfortunately closed. Continuing around the bend I went all through the esplanade before getting to the city centre and wandering around until my bus time.

Another aspect of Newcastle that struck me was the niceness of the locals. I have felt this in the rest of Australia, but today in Newcastle especially. Random people inquired nicely about my travels on the street and gave helpful advice just because I happened to be passing by them.

Before leaving Sydney the main reaction to my stop in Newcastle was "there's nothing to do there." Well now you know there is. Blackbutt Reserve is amazing, both in concept and in reality. Fort Scratchley looks cool from the outside (don't come on a Tuesday if you want to go in). The beaches look great and there are great waves for surfing. And the people are nice.

Onwards and Northwards! Next stop: Coffs Harbour.

"מה גובהו של עץ הסיקאמור?
אם תכרות אותו, לא תדע לפתור."

ביקרתי בשמורת בעלי חיים בניוקאסל היום בשם בלאקבאט. הדבר הכי מדהים בה? לא מגוון החיות. לא נחמדות הצוות. לא העובדה שהיא מוקפת כבישים. לא השבילים הרבים שמובילים גם לשמורות הקרובות. הדבר הכי מדהים הוא שהכניסה בחינם. למה בחינם? כי תושבי ניוקאסל רצו שהכניסה תישאר חופשית וכשהיו צריכים לבחור בין כניסה בתשלום לבין חניה בתשלום הם בחרו בחניה בתשלום.

מאוד נהנתי משלל בעלי החיים. מהיצורים על הקרקע כמו הוומבאט והוולאבי דרך מטפסי העצים כמו הקואלה והכח ועד הציפורים המעופפות הרבות. לקראת סוף הסיבוב שלי בשמורה הייתה לי שיחה טובה עם עובד המקום דוייל, כשהחלפנו סיפורים על טיולים ועל בעלי חיים. אפילו זכיתי להיכנס מאחורי הקלעים ולפגוש וללטף קואלה. כל כך כל כך רך ונעים!

אחרי זה יצאתי לטיול לאורך השבילים וסובבתי את השמורות בדרכים מיוערות מוקף בעצים גבוהים.

לאחר מכן הסתובבתי בחוף ניוקאסל ובטיילת שורטלנד, ועצרתי במבצר סקרצ'לי שלמרבה הצער היה סגור. המשכתי בסיבוב לאורך החוף ולבסוף הגעתי למרכז העיר והסתובבתי שם עד זמן האוטובוס שלי.

עוד פן בניוקאסל שקסם לי היה נחמדות התושבים. הרגשתי את זה בשאר אוסטרליה, אבל היום בניוקאסל במיוחד. אנשים אקראיים ברחוב שאלו בחום על הטיול שלי ונתנו עצות רק כי במקרה עברתי לידם.

לפני שעזבתי את סידני התגובה העיקרית לעצירה שלי בניוקאסל הייתה "אין מה לעשות שם." עכשיו אתם יודעים שיש. שמורת בלאקבאט מדהימה, בקונספט ובביצוע. מבצר סקראצ'לי נראה מגניב מבחוץ (אל תלכו ביום שלישי אם אתם רוצים להיכנס). החופים נראים אדירים ויש אחלה גלים בשביל גלישה. והאנשים נחמדים.

קדימה וצפונה! עצירה הבאה: נמל קופס.

City of Beaches - עיר חופים

( עברית בהמשך)
"The sea does not reward those who are too anxious, too greedy, or too impatient. One should lie empty, open, choiceless as a beach - waiting for a gift from the sea."

Well my time in Sydney has come to an end and I'm on the move again. I enjoyed my time in this coastal city with the many beaches it has. Unlike Melbourne, it would be extremely difficult not to notice the waters of Sydney, especially as its most famous landmarks are in the harbour.

I stayed in Sydney with a lovely family. Tibby and Betsy and their children Daniel, Michael, Gabriel and Shoshana. They made me feel at home and looked after me as one of their own.

I started my sightseeing with the classics of Sydney: Opera House, Harbour Bridge, Royal Botanic Gardens, Mrs Macquarie's Point as well as the ANZAC Memorial in Hyde Park. The day after my mother's friend took us on an excursion to The Blue Mountains with a stop at the Norman Lindsay Gallery (talk about nostalgia!) on the way back. On New Year's Eve I walked to Rose Bay and then in the evening watched the fireworks from Dumeresq Reserve. The following week I visited Botany Bay (which got its own post) and took a ferry to Manly.

During my stay in Sydney there were also some less fun times, when my travel partner first stood me up when we were going to ferry to Manly and two days later told me he wants to go separate ways. On New Year's Eve! So I had to replan my trip without multi-day hikes and I will most likely delay the New Zealand part to a different trip.

As well as the sightseeing I got to see a lot of beaches, including Bondi, Coodgie, Cronulla, Manly and Shelly. I also got experiences of the ocean which I didn't have growing up in Jerusalem, which is not famous for its coast. I had my first time surf swimming in the ocean, which was quite tolling and more different from pool swimming than I expected. On my last day in Sydney, Michael gave me a basic lesson in surfing. I managed to catch waves lying down, but haven't succeeded yet to make the transition to standing (popping up in surfer's lingo). The feeling when you catch a wave, especially your first one, is so amazing and exhilarating it is hard to describe in words. It really is an experience you have to go through to know how it feels. I'm definitely going to look for more surfing opportunities on the way up the coast.

Now I'm continuing up the coast. Onwards! Northwards! Next stop: Newcastle.

"הים לא מתגמל את מי שלהוט מדי, חמדן מדי, או חסר סבלנות מדי. אדם צריך לשכב ריק, פתוח, נטול בחירה כחוף - מחכה למתנה מהים."

טוב, זמני בסידני הגיע לסיומו ואני שוב בדרכים. נהנתי משהותי בעיר החוף הזאת עם שלל חופיה. שלא כמו מלבורן, קשה מאוד לפספס את המים בסידני, במיוחד כפי האטרקציות המרכזיות של העיר נמצאות בנמל.

התארחתי בסידני אצל משפחה מקסימה. טיבי ובטסי וילדיהם דניאל, מיכאל, גבריאל ושושנה. הם נתנו לי הרגשה של בית ודאגו לי כאחד משלהם.

התחלתי את התיור שלי עם הקלאסיקות של סידני: בית האופרה, גשר הנמל, הגנים הבוטאניים, נקודת התצפית של גברת מקוורי וגם ביקרתי באנדרטה ללוחמי האנזאק בהייד פארק. ביום שאחרי חברה של אימי לקחה אותנו לטיול להרים הכחולים עם עצירה בגלריה של נורמן לינדסי (איזה נוסטלגיה!) בדרך חזרה. בערב השנה החדשה הלכתי אל מפרץ רוז ובערב צפיתי בזיקוקים משמורת דומרסק. בשבוע אחרי ביקרתי במפרץ בוטאני (שקיבל פוסט משל עצמו) ולקחתי מעבורת למנלי.

במהלך שהותי בסידני היו גם זמנים פחות כיפיים, כשחברי למסע קודם הבריז ךי כשהיינו אמורים לקחת מעבורת למנלי ביחד ויומיים אחרי הודיע לי שהוא רוצה שנלך דרכים נפרדות. בערב השנה החדשה! אז הייתי צריך לתכנן מסלול מחדש בלי טרקים ארוכים ואני כנראה אדחה את החלק של ניו זילנד לזמן אחר.

 בנוסף לאטרקציות האלו ראיתי גם חופים רבים, ביניהם בונדיי, קודג'י, קרונאלה, מנלי ושלי. חוויתי גם חוויות בים שלא היו לי בעבר כיליד ירושלים, שלא מפרסמת בזכות החוף שלה. חוויתי לראשונה שחייה בים, שהיה מעייף ושונה במשחייה בבריכה יותר משציפיתי. ביום האחרון שלי בסידני, מיכאל העביר לי שיעור גלישה בסיסי. הצלחתי לתפוס גלים בשכיבה, אבל עוד לא הצלחתי לעבור לעמידה. ההרגשה שאתה תופס גל, במיוחד הראשון, היא כל כך מדהימה ומלהיבה שקשה לתאר אותה במילים. זו היא באמת חוויה שחייבים לעבור כדאי לדעת את הרגשתה. אני בהחלט הולך לחפש עוד הזדמנויות לגלוש במעלה החוף.

 עכשיו אני ממשיך עם החוף. קדימה! צפונה! תחנה הבאה: ניוקאסל.

04 January 2015

Genesis - בראשית

( עברית בהמשך)

"Everything that has happened... has its roots in this area."

Today I visited the point at which Australia began - Captain James Cook's Landing Point in Botany Bay.

A quick history lesson - Captain Cook landed his ship the "Endeavour" at Botany Bay on 28 April 1770. Cook and his men were met by opposition from the natives. Musket shots and lances were exchanged and when one of the natives' elders ran to his hut to grab a shield for protection, Cook and his crew landed on the rock. After some more exchange of fire the natives fled. The crew found a small stream as a freshwater supply and dug a well to further it. The richness and natural abundance kept the party at the bay for eight days and the plenty impressed Cook enough to name the place Sting Ray Harbour, and later Botany Bay. The scientific collection, gathered by Joseph Banks and Daniel Solander, was unprecedented in both size and nature. Departing Botany Bay, they continued northwards along the coast until Possession Island in Far North Queensland, claiming all of the coast as British territory, before returning to England via Indonesia and South Africa. Despite the decision to move the convict settlement to Sydney Cove, "Botany Bay" remained a metonym for transportation to any Australian penal settlement for some time.

The area around the bay on the Kurnell Peninsula is very well done, with information signs and memorials to crew members (including Sir Joseph Banks, Forby Sutherland and Daniel Solander) set on beautiful lawns surrounded by the quiet waters of the bay.

I also had the personal connection to the place, as my dad wrote a historical novel named "Sail Away from Botany Bay," telling the story of a group of prisoners trying to escape the cruel conditions of an Australian convict colony.

 "כל מה שקרה... יש לו שורשים באזור זה."

היום ביקרתי בנקודה בה אוסטרליה התעלה - נקודת הנחיתה של קפטן ג'יימס קוק במפרץ בוטאני.

שיעור היסטוריה קצר - קפטן קוק נחת עם ספינתו "אנדבור" (משמעות השם: המאמץ) במפרץ בוטאני ב-28 באפריל 1770. ילידי המקום התנגדו לקוק ואנשיו. במהלך החלפת יריות וזריקת חניתות אחד מזקני הילידים רץ לבקתתו לקחת מגן בשביל הגנה, וקוק וחברתו ניצלו את ההזדמנות לנחות על האבן. אחרי עוד חילופי אש הילידים ברחו. הצוות מצא נחל קטן והשתמשו בו ובבאר שחפרו כמאגר מים. העושר והשפע הטבעי השאיר את האנשים במפרץ לשמונה ימים והרשים את קוק מספיק כדי שיעניק שם למפרץ. אוסף הממצאים המדעים, שנאסף ע"י ג'וסף בנקס ודניאל סולנדר, היה חסר תקדים בגודלו ובתוכנו. אחרי שעזבו את מפרץ בוטאני הם המשיכו צפונה עד האי פוזשן בצפון הרחוק של קווינזלנד, תבעו את החוף כשטח בריטי, וחזרו לאנגליה דרך אינדונזיה ודרום אפריקה. למרות ההחלטה להעביר את מיקום מושבת האסירים למפרץ סידני, "מפרץ בוטאני" נשאר ביטוי נרדף להעברה לכל מושבת עונשין אוסטרלית למשך תקופה.

האזור סביב למפרץ בחצי האי קרנל מתוחזק היטב, עם שלטי הסבר ומצבות זיכרון לאנשי צוות (כולל סר ג'וסף בנקס, פורבי סאת'רלנד ודניאל סולנדר) על מדשאות יפות מוקפות במים השקטים של המפרץ.

בנוסף, היה לי גם חיבור אישי למקום, כפי שאבא שלי כתב רומן היסטורי המבוסס על האזור, המספר את סיפורם של קבוצת אסירים המנסים לברוח מהתנאים הקשים של מושבת אסירים אוסטרלית.