Underground - מתחת לאדמה

( עברית בהמשך )

"For in them you shall see the living fire of the ruby, the glorious purple of the amethyst, the sea green of the emerald, all glittering together in an incredible mixture of light."

Coober Pedy - underground opal capital of the world. The first thing that hits you here is the heat. High 30's after the sun has already set is right up there.

After checking in to the Radeka hostel, I descended to my underground room where the temperature was a much more manageable mid 20's. The dorm didn't have a door which was a bit surprising at first, but as there were around 10 people staying at the hostel it was alright.

The next day I left my luggage in storage with reception and went searching for opals. I opted to go to a place called Tom's Working Opal Mine, which seemed to offer the most out of the mines in the area in its guided tour. Unfortunately I was the only one brave (or stupid) enough to have made the 2km walk from the town centre and therefore there was no guided tour. As I was already at that mine I went for the self-guided tour, wandering around the mine, slightly aided by the few signs and trying my hand at noodling a while. I feel the guided tour would of given me a much better and worthwhile experience in the mine and it's quite a shame there wasn't one. Considering the heat, it's probably the wrong time of year to visit this place.

Returning to the town centre, I went to visit a real place of chesed (charity/goodwill) named Josaphine's Art Gallery and Kangaroo Orphanage. Arriving before the kangaroo's feeding time, I ventured around the gallery, taking in the beautiful Aboriginal works of art, and chatting with Terry, Josaphine's husband. At the feeding time we took over some banana chips and wasabi pea nibbles. At the beginning the kangaroos were a bit apprehensive, preferring to stay in the cool mist of water, but with some coaxing from Terry they came over. The kangaroo I was feeding had an affinity for the wasabi peas but didn't care much for the banana chips. After the big kangaroos had enough, Terry brought out the little joey, Marcus, currently residing at the orphanage and we gave him his 4-hourly milk bottle. As Terry put a clean towel in his bed, we watched Marcus try to walk, but he's not quite there yet. Back in his bed Marcus wasn't sure if he wants to sleep or keep his head out and watch these funny strangers, so he ended up doing a bit of both. This kangaroo orphanage is a wonderful place which touched my heart and is well worth a visit. Entrance is free but a donation is asked for so give as much as you want.

Owing to the heat, I spent the rest of the day in the cool reception, working my way through the backlog of photos I have to upload. Now, in the evening, I am once again on the Greyhound bus, Adelaide bound.

"כי בהם תראה את האש החיה של האודם, את הסגול המפואר של האמטיסט, את ירוק הים של הברקת, כולם נוצצים יחדיו בתערובת מדהימה של אור."

קובר פידי - בירת הלשם התת-קרקעית. הדבר הראשון ששמים לב הוא החום. טמפרטורה של 37 מעלות אחרי שהשמש כבר שקעה בהחלט מוגדר כחם.

אחרי שהגעתי לאכסניחת "ראדקה", ירדתי לחדר התת-קרקעי שלי שם הטמפרטורה הייתה הרבה יותר סבירה באזור ה-24 מעלות. לחדר לא היה דלת שקצת הפתיע אותי בהתחלה, אבל כשרק 10 אנשים שהו באכסניה זה לא היה נורא.

ביום למחרת השארתי את התיק הגדול במחסן בקבלב והלכתי לחפש לשם. בחרתי ללכת למקום בשם "מכרה הלשם העובד של טום," שנדמה שהוט מציע הכי הרבה מהמכרות באיזור בסיור המודרך שלו. לרוע מזלי הייתי היחיד שהיה אמיץ (או טיפש) מספיק ללכת את 2 הקילומטר ממרכז העיירה ולכן לא היה סיור מודרך. כפי שכבר הייתי במכרה הלכתי לסיור בהדרכה עצמית, כשהסתובבתי במכרה, עם קצת עזרה משלטים בודדים וניסיתי את ידי בלחפש אבנים שהכורים פיספסו בין ערמות החול. אני חושב שהסיור המודרך היה נותן לי חוויה הרבה יותר טובה במכרה וחבל לי שלא יצא לפועל. בגלל החום הגבוה, זה כנראה לא התקופה הנכונה בשנה לבקר פה.

כשחזרתי למרכז העיירה, הלכתי למקום חסד אמיתי בשם "הגלריה לאמנות ובית היתומים לקנגרו של ג'וספין." הגעתי לפני זמן האכלת הקנגרו, והסתובבתי בגלריה של אמנות אבוריג'נית ושוחחתח עם טרי, בעלה של ג'וספין. בזמן ההאכלה לקחנו בננות מיובשות וגרעיני ווסאבי. בהתחלה הקנגרו היו קצת הססנים והעדיפו להישאר באדי המים הקרירים, אבל עם שידול של טרי הם באו. הקנגרו שאני האכלתי העדיפה את הווסאבי ולא אכלה כמעט בכלל מהבננה המיובשת. אחרי שהקנגרו הגדולים אכלו מספיק, טרי הביא את מרקוס, קנגורו תינוק קטן ששוהה כרגע אצלם, והביא לו את בקבוק החלב שלו. בזמן שטרי שם מגבת נקייה במיטה שלו, צפינו במרקוס מנסה ללכת, אבל הוא עוד לא מספיק חזק בשביל זה. חזרה במיטתו, מרקוס לא היה בטוח אם הוא רוצה לישון או להשאיר את הראש בחוץ ולצפות בזאים המצחיקים האלו, אז הוא עשה גם וגם. בית היתומים לקנגרו הזה הוא מקום נפלא שנגע לליבי ובהחלט שווה ביקור. הכניסה חופשית כשמבקשים תרומה, אז ניתן לתרום כראות עיניכם.

בגלל החום, את שאר היום ביליתי בקבלה הקרירה, ועבדתי על לשתף תמונות מהשבוע שעבר. עכשיו, בערב, אני שוב על אוטובוס גרייהאונד, בדרך לאדלייד.